קנדה ישראל ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה "לב השרון" ואח'

פסק דין

לפניי עתירה מינהלית בה מבקשים העותרים כי בית המשפט יורה למשיבים 3-1 להעניק להם היתר לשימוש חורג, להפעלת גן אירועים במקרקעין בשטח של כאלף דונמים הנמצאים מצפון ליישוב עין שריד ומדרום לישוב צורן הידועים כגוש 7866 חלקות 12, 13, 14, 15 ו-17, גוש 7882 חלקה 12, גוש 7833 חלקות 18 ו-27 וגוש 7855 חלקות 8, 10, 11, 12, 13, 17, 18, 19, 20, 24 ו-27 (להלן: "המקרקעין").

העותרת 1 היא חברה יזמית בתחום הנדל"ן שרכשה את הזכויות במקרקעין. העותר 2 שכר מהעותרת 1 את המקרקעין.

המשיבים 3-1 הם הוועדה המקומית לתכנון ובניה "לב השרון" (להלן: "הוועדה המקומית"), יו"ר הוועדה המקומית ומהנדס הוועדה המקומית. כחודש לאחר הגשת העתירה צורפו המשיבות 5-4 כמשיבות נוספות בעתירה - הוועדה המחוזית לתכנון ובניה-מחוז מרכז (להלן: "הוועדה המחוזית") והוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים (להלן: "הולקחש"פ").

תמצית טענות העותרים

במקרקעין פעלה משך שנים ארוכות "תחנת שידור 'הלל' עין שריד" שעיקר פעילותה היה שידור למדינות ערב (להלן: "התחנה"). על המקרקעין חלה תוכנית צש/79 והיא פורסמה למתן תוקף ביום 16.2.81 (תקנות ותשריט התוכנית צורפו כנספח 1 לעתירה) (להלן: "התוכנית"). בהתאם לאמור בתוכנית קיימים במקרקעין מספר מבנים ומתקנים ומתוכם פעלה התחנה. בשנת 2002 הודיעה "בזק" על הפסקת פעילות התחנה לאחר מאבק ציבורי בנוגע לקרינה הנפלטת מהתחנה.

העותרים הגישו לוועדה המקומית בקשה לקבלת היתר לשימוש חורג במבנים הקיימים במקרקעין למסעדה, בית קפה, גן אירועים ושטחי חניה. לטענתם, נמנעת הוועדה המקומית מליתן את ההיתר לשימוש חורג כמבוקש וזאת בניגוד לחובתה בדין, ותוך שהיא פועלת משיקולים זרים.

בהחלטתה מיום 21.8.08 קבעה הוועדה המקומית, כך:

"לאשר, כפוף לדרישות ולתנאים המפורטים להל"ן [כך במקור].

דרישות המחלקה הטכנית:

...

אישור המשרד לאיכות הסביבה."

(נספח 3 לעתירה).

העותרים הגישו ערר לוועדה המחוזית כנגד החלטה זו. בדיון הביע ב"כ הוועדה המקומית דעתו, כי ברור על פניו שאין צורך באישור של הולקחש"פ והוועדה המחוזית נוכח העובדה שהמבנים קיימים בתב"ע קיימת. בהחלטתה מיום 3.8.09 קבעה ועדת הערר:

"במהלך הדיון בפנינו גילתה הוועדה המקומית דעתה לפיה, נוכח חוות דעת סביבתית שהוגשה ובירור במשרד להגנת הסביבה, ייתכן והנושא הסביבתי אינו בעייתי... אנו רואים לנכון להחזיר את הדיון לוועדה המקומית לדיון מחדש לאחר קבלת חוות הדעת הסביבתית...

ועדת הערר אינה מחווה את דעתה בשלב זה בנוגע לצורך ככל שקיים באישור הולקחש"פ והוועדה המחוזית לבקשה זו, אם כי מקום בו מתעורר ספק אין מניעה לפנות לאותם גופים על מנת לקבל עמדתם בסוגיה. הסתייגות נציג מתכנן המחוז: לדעתי קיימת חובה לקבל אישור הולקחש"פ וועדה מחוזית במקרה דנן שכן מדובר בקרקע חקלאית מוכרזת" (עמ' 2 בנספח 10 לעתירה).

ביום 29.11.09 נתנה הוועדה המקומית החלטה בנושא האקוסטיקה וכן קבעה: "עם זאת לאור החלטתה של וועדת הערר בעניין הולקחש"פ, הוועדה סבורה כי אינה יכולה להוציא את ההיתר עד להחלטה אחרת של ועדת הערר" (נספח 11 לעתירה).

נוכח החלטה זו וסירוב הוועדה המקומית להעניק את ההיתר ביקשו העותרים לחדש את הדיון לפני ועדת הערר. בדיון שנערך ביום 3.3.10 הסתבר שאין מחלוקת בין הצדדים וכי הסיבה לאי הנפקת ההיתר היא חשש של הוועדה המקומית מהתערבות הוועדה המחוזית. הצדדים הסכימו כי הוועדה המקומית תפעל על פי החוק כפי שהיא מבינה אותו, וכי הדיון בערר התייתר.

בעקבות הדיון הנ"ל חידשו העותרים את בקשתם להיתר. מתכנן המחוז שלח מכתב ליו"ר הוועדה המקומית ביום 4.3.10 והודיעו כי המקרקעין הם קרקע חקלאית מוכרזת, וכי על כן לא ניתן לקבל היתר לשימוש חורג ללא אישור הוועדה המחוזית והולקחש"פ. נוכח מכתב זה הודיע מהנדס הוועדה המקומית לעותרים כי הוועדה לא תוכל לתת את ההיתר המבוקש. בעקבות החלטה זו הוגשה העתירה.

בעתירה טענו העותרים, בין היתר, שאין מחלוקת כי המקרקעין הוכרזו כ"קרקע חקלאית" (ר' ס' 19 לעתירה). אלא, שלטענת העותרים אישור הולקחש"פ את התוכנית, והבנייה שבוצעה על פיה בפועל, שיחררו את הקרקע החקלאית מפיקוחם וממגבלותיהם של הועדות הללו ואין מדובר עוד בקרקע חקלאית אף אם ההכרזה עליה לא בוטלה. זו הייתה גם עמדתה של הוועדה המקומית. העותרים טענו גם כי הואיל ומדובר במתן היתר לשימוש חורג במבנה להבדיל מבמקרקעין הסמכות להתיר שימוש חורג במבנה מסור לוועדה המקומית בלבד, מכוח סעיף 146 בחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").